מדי שנה כולנו חוזרים על המשפט המפורסם "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר: ארמי אבד אבי, וירד מצרימה...". אולם כיצד קרה שלבן זכה בקללה השנתית הזו? הגיע הזמן לנקות את שמו של לבן אבינו והרואים צורך למצוא אדם גרוע מפרעה בזמן שמחתינו, מוזמנים להחליף את לבן-הארמי בהמן-האגגי אשר רצה "להשמיד, להרוג ולאבד" (אס' ג 13) את כל עם ישראל, כולל זקנים נשים וטף.
מילת הקישור "שנאמר" תפקידה להביא סמוכין מהתנ"ך כדי להוכיח את ההצהרה המובאת לפניה. המשפט "ארמי אבד אבי, וירד מצרימה" (דב' כו 5) עוסק ביעקב אבינו שגר בארם ואשר אבד (נדד, שוטט), עבד בשרותו של לבן הארמי ובהמשך ירד והגיע למצרים, שם נעשה לגוי גדול.[1][2] חלק זה של המשפט במקור מספר על גדולתו של אלוהים, ואינו שייך להתחלת המשפט בהגדה. בספר דברים פרק כו פסוק 5 המילה "אבד" פירושה איננו "להשמיד, להרוג ולאבד", אבל עורכי ההגדה של פסח בכל זאת השתמשו בפרוש המופיע במגילת אסתר. בנוסף, לבן לא היה מעורב בירידת בני ישראל מצרימה, ואין רמז בתורה שלבן ביקש "לעקור את הכל".[3] בזמן עריכת הסדר המסורתי בתקופת המשנה, ישראל היתה תחת שלטון רומאי, וקיימת אפשרות שעורכי ההגדה השתמשו במשחק המילים "רומאי-ארמי" כדי להביע בסתר את שנאתם לרומאים אשר גרמו צרות גדולות בזמנו לעם ישראל.[4]
מספר עובדות יראו לנו את תרומתו הגדולה של לבן להתפתחות עם ישראל ותרבותו:
1. לבן חינך את רבקה לחוכמה ודרך ארץ.
כאשר בשליחות אברהם מגיע עבדו לעיר נחור, אנו פוגשים את לבן כראש משפחתו מעל אביו בתואל ואמו ואף כאחראי לאחותו רבקה (בר' כד 29,50,53,55,60).[5] רבקה היא נערה מאוד מחונכת ומלומדת, וזכות זו חובה לזקוף ללבן, אחיה המבוגר. העבד הציג לרבקה בעיה כאשר ביקש לשתות מכדה – העבד הוא אדם זר ומצב בריאותו לא ידוע, אולם לא נאה לסרב לאורח. רבקה לא היתה יכולה להשקותו ולהמשיך הביתה עם כד לא מלא ומלוכלך מפיו של הזר, אף לא לשפוך את שארית המים (גם לא לבאר) ולבזות את האורח ואת חשיבות המים. עם-זאת, היא הבינה שמחובתה להשקותו ובשארית המים להשקות את הגמלים וכך לפתור את הבעיה בכבוד (בר' כד 45-46).[6] העבד הילל את לבן אודות אחותו כשסיפר כיצד היא "עברה את הבחינה" בהתאם לתפילתו לאלוהי אברהם (בר' כד 44).
2. לבן ביסס את זכות הבחירה של נשים.
לבן הוא זה שהצהיר את ההצהרה הגדולה (שעד היום היא מעמודי התווך של זכויות אדם ומשמעותית בחיי העולם הנאור), המכבדת את זכויות האישה – "נקרא לנער[ה] ונשאל את פיה" (בר' כד 57). כל אישה, אשר ביקשו את ידה או מקווה שיבקשו את ידה בכבוד, חייבת להכיר זכות זו ללבן ולהימנע מלהעליבו. [7] [8]
3. לבן היה מכובד בעייני רבקה ויצחק.
ליצחק ורבקה נולדו שני בנים. יצחק העדיף את בנו הבכור עשו, ורבקה חינכה את יעקב. בחירתו עשו אינה מעידה על כישוריו של יצחק כמחנך. לעומתו רבקה, שלמדה מאחיה וקיבלה את אלוהי אברהם ויצחק, עשתה עבודה טובה יותר בחינוכו של יעקב. רבקה חששה שעשו יפגע ביעקב כאשר יצחק ילך לעולמו,[9] ולכן ארגנה בעקיפין שיצחק יצווה על יעקב ללכת ללבן ולשאת לו אישה מבנותיו בלבד (בר' כח 2). עובדה זו מעידה שרבקה כיבדה את אחיה וידעה שלבן יגדלו ויחנכו כראוי (אפילו כאביו), ושיצחק, למרות שלא פגש את לבן, גם הוא כיבד את לבן.
4. לבן הגדיל את מספר בני ישראל.
יכולת השיפוט החלשה של יעקב מתבטאת בהלכו שבי אחרי עיניו ובבחירותו ברחל, בת לבן, שהיתה "יפת תואר ויפת מראה" (בר' כט 17) כמלכת אסתר (אס' ב 7). יעקב סיפר ללבן את קורותיו (בר' כט 13), ולבן אימצו כעצמו ובשרו (בר' כט 14). לבן שמע אודות עניין הבכורה ופקודת יצחק ליעקב לשאת אישה רק מבנותיו. ללבן היו שתי בנות (בר' כט 16) והוא התכוון לתת ליעקב את שתיהן כדי להימנע מתלונות (למשל, רבקה ויצחק עלולים לחשוב שהוא נתן ליעקב את הבת הפחות ראויה). לבן הכיר בגדולת אלוהי אברהם וניחש שבזכות יעקב השם ברך גם אותו (בר' ל 27), הוא אף זכר את ברכתו לרבקה "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, וירש זרעך את שער שנאיו" (בר' כד 60), המקבילה לברכת השם לאברהם בעקדת יצחק ("וירש זרעך את שער איביו" (בר' כב 17)), אשר עכשיו חייב הוא להוציאה לפועל. לבן הכיר את מגרעותן ומעלותיהן של בנותיו, והתעקש לתת ליעקב את לאה בתו לאשה ראשונה, בנוסף לרחל, עובדת התרפים בסתר, שהובטחה (בר' כט 23). [10] [11] [12] לבן במעשהו יצר תחרות בין האמהות שהביאה לריבוי ילדים, דבר שלא התקיים אצל אברהם ויצחק. כל היסטורית עמנו נבעה מהחלטה זו. לו יעקב היה מתחתן רק עם רחל, רע ומר היה גורלנו.
5. לבן ידע שרחל בתו גנבה את התרפים, ולא חשף אותה.
לבן חיפש בכל אוהלי הנשים ולא מצא את תרפיו. רק במקום אחד הוא לא חיפש - בכר עליו ישבה רחל. כאשר רחל סרבה לקום לבן ידע איפה התרפים נמצאים, אבל לא היתה לו ברירה כי יעקב איים שהגנב יומת. לבן וויתר על כבודו למען בתו האהובה.
6. לבן הגן על בנותיו וקבע שבעל לא רשאי לענות את נשותיו.
שלא כפרשנותה של ההגדה – אין לבן נתפש בכתובים כאדם שניסה להתנכל ליעקב או לפגוע בו, בשעה שיעקב ברח ממנו עם בנותיו כשבויות חרב (בר' לא 26) ורחל גנבה את תרפיו (בר' לא 19). יעקב היה זה שפקד שגונב התרפים יומת (בר' לא 32). צריך דמיון פרוע כדי לקרוא שזה מעיד על כוונותיו של לבן לעקור, במובן להרוג, את יעקב וכל משפחתו. הוא מופיע יותר כאדם ישר המשתף את יעקב בחלומו שבו האל מזהירו "פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע" (בר' לא 24),[13] וכאב דואג ואוהב "הבנות בנותי, והבנים בני" (בר' לא 43). לבן עוד הוסיף את אשר אומר כל אב לחתנו: "אם תענה את בנותי, ואם תקח נשים על בנותי" ראה הוזהרתה (בר' לא 50).[14]
7. לבן נטע את התקיפות והעוז באופיו של עם ישראל.
אופיו התקיף של לבן עיצב את נכדיו ועשאם ללוחמים עזים ותקיפים כמוצג בסיפור דינה (בר' לד). יעקב החששן כעס והאשים את שמעון ולוי שהם גרמו לאסון לו ולבני ביתו, והם ענו לו בעוצמה: "הכזונה יעשה את אחותינו" (בר' לד 30-31). לא אנחנו נלך בפחד. אנשי כנען לא יעיזו יותר לפגוע בבנותינו.[15] בסוף ימיו, יעקב עדיין כעס וקילל את שמעון ולוי קללות איומות (בר' מט 5-7). למזלנו אלוהים כנראה לא תמך בברכות ובקללות יעקב, כי רובן חסרות כל שחר או התקיימו במהופך (בר' מח 5, מט 27), לעומת ברכת לבן לרבקה שהתקיימה (בר' כד 60), וכך בעתיד יצא משבט לוי משה רבינו מנהיג ומגבש העם.
8. לבן זכה בכבוד שאלוהים דיבר איתו.
"ויבא אלהים אל-לבן הארמי, בחלם הלילה; ויאמר לו, השמר לך פן-תדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע." (בר' לא 24). כבוד גדול זכה לבן שאלוהים דיבר איתו והזהיר אותו מלעשות רע ולחטוא. במקרים אחרים אלוהים לא הזהיר ונתן לרעים לעשות את הרע והענישם, לדוגמא פרעה במצרים.
9. לבן זכה לברך את הכלה
לבן זכה שברכתו לרבקה "אחותינו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו" תברך את הכלה בחתונה יהודית.
לסיכום, לבן, השפיע על עמנו בצורה חיובית ללא שיעור, ולכן חייבים אנו להעלותו לגדולה כאחד מאבותינו. אמן.
===============
[1] כדברי רבי אברהם בן מאיר אבן עזרא (ראב"ע) המתנגד לפירושם של חז"ל ורש"י שלבן הוא הארמי בפסוק.
[2] אם הכוונה היא ללבן הארמי, היה צריך לכתוב "ארמי עבד אבי" כדי לתאר את לעקב שעבד כתשע עשרה שנים בשירותו של לבן.
[3] לבן השיג את יעקב כשהיה בגלעד ויעקב היה בהר מעבר, בשטח ארץ כנען. קיימת אפשרות, כפי שיעקב חשש (בר' לא 31), שלבן רצה "לעקור" את בנותיו ונכדיו מכנען ולהחזירם לביתו בעיר נחור, ולכן נשבעו לבן ויעקב משני צידי המצבה שהוקמה, שהם לא יעברו את המצבה לצידה השני לעשות רעה לשני.
[4] הגדה של פסח, A different Night Noam Zion and David Dishon, ,Haggadahs-R-Us 1997, עמ' 81.
[5] שמו של לבן מופיע לפני אביו ואמו כסימן לחשיבותו; לבן רץ החוצה לפגוש את העבד ולהזמינו; לבן מקבל מגדנות מאליעזר; ולבן הוא זה שמברך את רבקה ביציאתה.
[6] רב יצחק עתשלום, הרצאות למורים, לוס-אנג'לס, 2005.
[7] אמנם לא נכתב שלבן ביקש את הסכמת לאה ורחל כשהשיאן ליעקב, אבל הן כועסות עליו על שמכרן בתשלום (בר' לא 14-15) ולא שהושאו לו.
[8] קיימת אפשרות שגברים מעדיפים להתעלם מלבן כי הוא: נתן זכות בחירה לנשים, דרש שגבר יעמל באהבתו (בר' כט 18), הכניס את חתנו כשותף לעסקי המשפחה לדאבונם של בניו, ודרש שיעקב יכבד את נשותיו.
[9] ראוי לדעת שיצחק חי מעל 20 שנה אחרי שיעקב יצא ללבן (בר' לה 29).
[10] הסברו של לבן בעניין הבכורה היה ללמד את יעקב לקח על שקנה וגנב את הבכורה מעשו, אבל זו לא הסיבה היחידה.
[11] לבן היה חייב לתת את לאה ראשונה, כי הוא רצה לחתן את שתי בנותיו ליעקב וחשש שיעקב יקח רק את רחל ויחזור מיד לכנען כשם שאליעזר עשה, והוא לא יוכל להשפיע על חינוך יעקב ונכדיו.
[12] אין הוכחה בכתוב שלאה ידעה את פרטי ההסכם בין לבן ויעקב אודות נישואי רחל בלבד, ולכן לא היתה לה סיבה להתרות ביעקב.
[13] אלוהים הזהיר את לבן לא לדבר מטוב עד רע (השמר לך פן) אבל לא אסר עליו לדבר או לעשות, וכך למעשה לבן איבד את היכולת לברך את משפחתו.
[14] כל החושבים שראוי להחזיק אישה כרכוש, מוזמנים להגר לתרבות המתנהגת כך.
[15] שמעון ולוי עשו כפי שבעתיד משה (משבט לוי) יפקוד בשם אדוני, להחרים את יושבי הארץ (דב' ז 2).
